"...לקראת החזרה שלי לקיבוץ כילדת חוץ והכניסה לבית הספר התיכון, אני
נוסעת עם אימא העירה לקנות בגדים חדשים. בין השאר אני בוחרת לי מעיל
אדום. אני שמחה בו.
בבית הספר הקודם בכפר לבשנו מגוון צבעים וסגנונות. גם בבית הספר בקיבוץ
אין תלבושת אחידה, אך נראה שהנוער ממציא לעצמו תלבושת כמעט אחידה.
לוקח לי זמן להבין זאת.
ובכלל בגדים זה נושא שלכאורה לא אמור להעסיק בנות קיבוץ. אנחנו שרים
בטיולים:"חולצה כחולה / והיא עולה / בלי שום ספק / על כל העדיים" אבל
חולצת התנועה הכחולה נשארת אצל כולם בארון.
כשמגיע החורף אני לובשת לבית הספר את המעיל האדום ושומעת לחשושים:
וואו! תראו אותה, איזה מעיל אדום..."
רק אז אני מבינה שאני נראית חריגה ומוזרה בין כל הצבעים השקטים שסביבי
– כחול, שחור, חום, חאקי. במהרה אני קונה לי דובון חאקי כמו לכולם ומבקשת
מאמא להפתעתה שתמסור למישהו את המעיל האדום."